אבנילוב נ' לינה כפרית אלוני הבשן בע"מ ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת נתבע 2 (להלן: "הנתבע")- שירות התעסוקה, להורות על דחיית התביעה נגדו או מחיקתה על הסף בהתאם לתקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

המדובר בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת עקב עבודתה כחדרנית אצל נתבעת 1 (להלן: גם :"המעביד"). התובעת הופנתה למעביד באמצעות הנתבע ביום 16.10.05. עובר להפניה לנתבע, התובעת סבלה מבעיות במרפק יד ימין, ועל פי הנטען, וועדה רפואית של לשכת התעסוקה קבעה כי עליה להימנע מהרמת משאות כבדים מעל 8 ק"ג.

ע"פ הנטען ,ביום 21.10.05 ועל אף בעיותיה הרפואיות הידועות נדרשה התובעת לנקות את חדרי האירוח בבית המלון בגפה, כאשר בעת הזזת מיטה זוגית גדולה נפגעה בכתף ימין.

2.לטענת הנתבע,יש לדחות את התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות בינו לבין התובעת בהסתמך על חוק שירות התעסוקה התשי"ט- 1959 אשר סעיף 3 שבו קובע: "יחסי עבודה ותנאי עבודה אינם בסמכותו של שירות התעסוקה, והא לא יתערב באלה". לפיכך טען הנתבע כי המעביד הוא היחיד שידע על-אודות פרטי העבודה ותנאי ההעסקה של התובעת, ויש להפנות את התביעה כלפיו בלבד.

עוד הפנה הנתבע לכך שהתובעת עצמה העמידה את המעביד על מגבלותיה הרפואיות,ולפיכך טען כי מימלא אין לייחס לו נזק כלשהו עקב הפרת החובה.

הנתבע הוסיף וטען כי התובעת העלימה ממנו מידע אשר לשינויים שחלו במצבה רפואי למן 1999 ועד אוקטובר 2005, המועד שבו נרשמה מחדש לקבלת דמי אבטלה וכי אף עבדה כחדרנית בעבר למרות טענותיה ביחס למצבה הרפואי.

בנוסף טען הנתבע כי התובעת הסתירה הליך משפטי שפתחה נגדו בעבר בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, שם הומלץ לה למשוך את התביעה ולהגישה לערכאה המוסמכת. למרות זאת,התובעת השתהתה והגישה תביעה זו רק לאחר ארבע שנים תמימות בהן שקטה התובעת על שמריה ונמנעה מהגשת התביעה.

3.המעביד התנגד לבקשה והפנה לטענות התובעת בתביעה באשר לרשלנות הנתבע אשר שלח אותה, לטענתה,לעבודה הנ"ל למרות שידע כי לא הייתה כשירה לעבודה הרלונטית.

התובעת לא הגישה תגובה לבקשה.

דיון הכרעה:

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים,שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

בהתאם להלכה הפסוקה ,סעד של דחייה או מחיקת תביעה על הסף הוא סעד דרסטי ואין להיעתר לו, אלא אם ברור לבית המשפט מלכתחילה ומעל לכל ספק, רק מעיון בכתבי הטענות, שאין לתביעה שום סיכוי להצליח גם אם יוכחו כל רכיביה.

כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו הנמוך ביותר, שהתביעה תתקבל, ולו באופן חלקי, אין להיעתר לבקשה לסילוק התביעה.

ראו ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד לו(2) 151: "המדובר בסעד מאד מרחיק לכת שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו בפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים בהם ברור, לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו. דחיה של תביעה על הסף תעשה רק כאשר בית המשפט משוכנע שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחת היה דינו - להדחות (ע"א 716/75 בר אור נ' בר אור, פ"ד ל(2) 253)... יתרה מזו, כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף" וראו ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671.

וראו א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, בעמ' 171.

"בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים שבהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו את הסעד המבוקש. בית המשפט — בבואו לשקול אפשרות זו — ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. כלל הוא כי מחיקה על הסף של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולוא קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. מושכלות ראשונים הם כי אין להכריע בגורל תביעה בעודה באיבה, אלא אם כן ברור על פניו כי אין לה כל סיכוי להתקבל"

4.חוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959, סעיף 2 קובע: "שירות התעסוקה ירכז ידיעות על המצב בשוק העבודה ועל מגמות ההתפתחות בו על מנת להסדירו; הוא יעסוק בהשגת עבודה לדורשיה ובהפניית עובדים לדורשיהם באמצעות לשכות שירות התעסוקה שהוקמו לפי חוק זה וישתף פעולה עם גופים אחרים בעניני הכשרה מקצועית והדרכה בבחירת מקצוע; כן יעסוק שירות התעסוקה בייעוץ לנערים דורשי עבודה בבחירת מקצוע ובהכוונתם לעבודה מתאימה ויקיים מעקב אחרי השמתם בעבודה והתמדתם בה."

סעיף 3 שבו קובע: "יחסי עבודה ותנאי עבודה אינם בסמכותו של שירות התעסוקה, והוא לא יתערב באלה."

גם אם הנתבע לא היה בגדר מעביד של התובעת,אין מחלוקת שבמועד הרלבנטי ,התובעת הופנתה ע"י הנתבע לעבוד אצל המעביד. ע"פ טענות התובעת,כמפורט בתביעה: "נתבעת מס' 2 לא דאגה להפנות התובעת לעבודה המתאימה למגבלותיה הרפואיות. כן לא הודיעה ו/או לא הפנתה תשומת לב המעביד הפוטנציאלי בדבר מגבלותיה הרפואיות".